אחרי הפוגה קלה- אפי: באיחור של ארבע שנים, ולאחר שהתגברתי על חששותיי מאורכו של הסרט צללתי לסרט הזה כי מה זה כמעט שלוש שעות לעומת 12 שנים? הסרט "התבגרות" שייך לסוגת מה נקרא "סרט התבגרות". הסרט עשוי טוב, מהנה קולח ועל אף אורכו הופתעתי לגלות שהוא נטול סצנות משמימות.
נומי, בהערת אגב: להבדיל מסרטים אחרים בהם נדרשים כמה שחקנים לגלם את אותה דמות בגילאים שונים, בהתבגרות השחקן הוא אותו שחקן, עניין שגרם למבקרי הקולנוע והצופים וכל מי שיש לו מה להגיד על סרטים לפטפט על הקשר בין קולנוע למציאות.
אפי: שלוש הנשים המבריקות חוות אפליה כפולה; הן גם נשים בסביבה גברית, הן גם שחורות או ״צבעוניות״ כפי שכונו אז ע״י גברים ונשים לבנים, וכך הן חוות יחס גזעני מגברים לבנים ונשים לבנות. הנשים הללו מוחבאות בעוד שלמעשה הן גאונות ממש. מה שגרם לי לחשוב שרק נשים כאלה מבריקות יכלו להגיע למעמד אליו הגיעו בנאס״א.
נעמי: בתחילת דרכן כעובדות במרכז לחקר החלל יש הפרדה גזעית בוטה בכל מקום: אוטובוסים, מטבחים ואפילו שירותים. בסצנה נהדרת אחת, קת'רין – אחרי שהיא מצטרפת לקבוצת הטכנאים שלא כללה מעולם קודם לכן נשים או אפרו-אמריקנים – נאלצת לרוץ לבניין רחוק רק כדי לצאת להפסקת שירותים, כי קרוב למקום עבודתה אין שירותי נשים "צבעוניות".
אפי: הסרט נע בין שני צמדים: שני אחים שודדי בנקים שלומיאלים אל מול שני ריינג׳רס שתרים אחר אותםם שודדים. האחים אחד פסיכופת והשני ״רגיש״. האח הגדול מופרע ברמות והצעיר אנמי ובעל ״ערכים״ אם אפשר לקרוא לאדם שמחליט לשדוד בנק אדם ערכי.
נומי: הסרט הוא לא סרט קלאסי של מסע שוד שבעקבותיו מסע משטרתי המתחקה אחר העבריינים. זה סרט שרוצה להראות שאין טובים ואין רעים ואין צודק ושוגה. אנחנו הצופים בעד טובי וטאנר, ואנחנו גם בעד השוטרים.
נומה: כשהלכתי לקולנוע לצפות בסרטים אחרים (לה לה לנד, "בגרות" הרומני האובררייטד בטירוף), ראיתי את הטריילר של מונלייט, והוא היה עמוס סופרלטיבים שלא ייאמנו מכל מיני מבקרים ומגזינים, ואני וחבר שלי אמרנו מיד שאנחנו מוכרחים ללכת לראות את המונלייט הזה. ויפה שניה אחת קודם.
אפרת: בסרט יש הרבה מים, חואן מלמד את שירון הילד לשחות או שמא מטביל אותו? אולי רמז לזה שהוא ממליך אותו ליורשו בעסקי הסמים. לפי האמונה הנוצרית יוחנן הכריז על ישו כממשיכו – כשלמעשה ישו הוא המלך. "הִכְרִיז יוֹחָנָן וְאָמַר: "הִנֵּה חָזָק מִמֶּנִּי בָּא אַחֲרַי, אֲשֶׁר אֵינֶנִּי רָאוּי לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהַתִּיר אֶת שְׂרוֹךְ נְעָלָיו. אֲנִי הִטְבַּלְתִּי אֶתְכֶם בְּמַיִם, אַךְ הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" [הבשורה על פי מרקוס, פרק א' פסוקים 7-8]
אנחנו מתנצלות על העצלות והאטיות. זה לא יקרה שוב.
לפחות עד השנה הבאה.
נומה (באומץ רב) פותחת: לי צ'נדלר (קייסי אפלק; the better Affleck) הוא נשוי ואב לשלושה ילדים. לשעבר. לשעבר נשוי, לשעבר אב, והוא חש אשם מאד מאד מאד על הכשלון שלו להיות בן זוג ואב למופת. אבל אני מקדימה את המאוחר, או מאחרת את המוקדם.
ועכשיו, שרביט הניצוח לאפי: הקשר בין לי לאחיינו (לוקאס הדג׳ס), פאטי (פטריק) נרקם במהלך הסרט ועל לי להכריע אם הוא בוחר לאמץ את הנער כבנו. הסרט, כמו משחקו של אפלק, מאוד איטי ומאוד נוגע ללב, מדגיש את הניגודיות בין הנער שננטש יותר מדי פעמים, אך מצליח להישאר פופולרי, חיוני ומלא חיות לעומת דמותו הרוצה-להיעלם של אפלק.
אפי פותחת את העונה החדשה: הסרט הומאז׳ לעבר של הוליווד. סצנות שלמות בסרט הזכירו לי את שיר אשיר בגשם שבתורו הוא הומאז׳ לתור הזהב של הוליווד. הומאז׳ נוסף הוא למרד הנעורים, הם צופים בו בקולנוע ריאלטו (קולנוע מימי הזוהר של הוליווד) ומשם ממשיכים למצפה הכוכבים שבו צולמו סצנות מהסרט מרד הנעורים. במצפה, ההתאהבות שלהם מבטלת את חוקי הגרביטציה והם מרחפים באוויר. לה לה לנד אמרנו?
נומה, בקול ענות חלושה: הלכתי, איפוא, לקולנוע לראות את לה לה לנד. וראיתי את הסרט. בסוף הסרט (שעתיים ומעט אורכו) מצאתי את עצמי מבולבלת ומוצפת רגשית. טוב? רע? מעולה? אסון? לא ידעתי להחליט לאן אני משייכת את הסרט. אבל ידעתי שהוא עשוי טוב ונהניתי בו.
נומה: בסרט "צהרים סגולים", אלן דלון מגלם את טום ריפלי, ולא את דיקי המהמם. מה שהופך את ריפלי הצרפתי לאהוד יותר מריפלי האמריקאי.
אפי: נתחיל מזה שאלן דלון הוא הגבר הכי יפה שראיתי מימיי. אני מתביישת לומר שהוא נותן פייט לג'ארד לטו (סלח לי לטו – זה יעבור ואשוב אליך בקרוב ממש).
אפי: הסרט לפנינו זה סרט ניינטיזי, עתיר כוכבי ניינטיז שרובם איתנו וברוך השם יוצרים ועושים עד היום (בלנשט ודיימון היו מועמדים רק לפני שבועיים בטקס האוסקר ה- 88, על אף הפסדם הברור או ניצחונם הידוע של אחרים) למעט פיליפ סימור הופמן ז"ל.
נומה: הצרה של מר ריפלי היא שהוא לא אוהב את מי שהוא והוא רוצה להיות מישהו אחר. היתרון שלו הוא שיש לו כשרון גדול כחקיין, כלומר כשקרן. מה שגורם לי לחשוב שעוד כשרון יוצא דופן שיש לו הוא הזכרון המצוין שיש לו, וכן יכולת האלתור שלו.
נומה: חופשה ברומא הוא סרט שביים וויליאם וויילר בשנת 1953. הגיבורים של הסרט הם אודרי הפבורן, גרגורי פק, והעיר רומא של אז. ואת שלושת הגיבורים האלה אני אוהבת מאד מאד.
אפי: הסרט חופשה ברומא, הוא סרטה הראשון המשמעותי של הפבורן ועליו היא קיבלה אוסקר! והיא הפכה בעקבותיו מדוגמנית/שחקנית טלויזיה די אלמונית לכוכבת הוליוודית בין לילה.
חיות בסרט 